פסק-דין בתיק ע"א 1510-09

השופטת אסתר קובו - אב"ד

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופט מ. שנהב) בת.א. 3919-12-07  לפיו התקבלה תביעת הפיצויים בגין תאונת דרכים של המשיב 1 (להלן: "המשיב") נגד המערערת, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), ואילו התביעה נגד המשיבה 2, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), נדחתה.

בבסיס הערעור שלפנינו טענתה של קרנית לפיה האירוע בו נפגע המשיב מצוי בגדרי החזקה הממעטת הקבועה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") שעניינה "תאונה מכוונת", ובהתאמה אין להשית עליה כל חבות.

רקע

1.         בשעת לילה של יום ה - 28.9.06, נהג המשיב ברכבו ואסף אליו נוסע מזדמן (טרמפיסט). על פי גרסת המשיב, בשלב מסוים במהלך הנסיעה השתלט הנוסע על הרכב תוך שהוא דוחק אותו ממושב הנהג. בניסיון למנוע את ההשתלטות, נאחז המשיב בדלת הרכב כשפלג גופו העליון מחוץ לרכב, אך נפל לקרקע בעוד שהנוסע המזדמן נמלט עם הרכב. הנפילה הסבה למשיב נזקים, ובעיקר פגעה בקרסול רגלו השמאלית (להלן: "האירוע").

2.         בתביעה אותה הגיש המשיב לבית המשפט השלום נגד קרנית ומבטחת רכבו טען כי האירוע הינו 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק הפיצויים, ומשום כך על מי מהנתבעות  לפצותו בגין נזקיו.

3.         בין טענות הגנתן טענו קרנית והמבטחת כי האירוע איננו 'תאונת דרכים', על שום החזקה הממעטת שבחוק הפיצויים שעניינה "תאונה מכוונת", הפוטרת אותן מחבות לתשלום פיצויים. לצד מחלוקת משפטית זו עמדה גם מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות האירוע, שהמשיב היה העד היחיד לו היות שהנוסע המזדמן נמלט וזהותו, נותרה עלומה.

4.         בפסק דינו ובהתייחס לנסיבות האירוע, הדגיש בית המשפט את תשובותיו העקביות, בעיקרי הדברים, של המשיב לשאלות גורמים שונים. ביניהם החוקר המשטרתי, המוסד לביטוח לאומי וסוכן הביטוח. בית המשפט אף התרשם באופן בלתי אמצעי מהקו העקבי בו נקט המשיב ומהתנהגותו הבוטחת לאורך שלבי חקירתו הנגדית בבית המשפט. לאחר שציין כל אלה, נתן אמון בגרסתו של המשיב כי נפצע כשנפל מרכבו שעה שניסה לאחוז בדלת הרכב, בעוד הנוסע המזדמן השתלט על הרכב ונמלט עימו.

בפן המשפטי, קבע בית המשפט כי האירוע הינו בגדר 'תאונת דרכים' כמובנה בחוק הפיצויים, ושלל את קיומה של החזקה הממעטת - היא ה"תאונה מכוונת". נקבע כי את המונח "כוונה" יש לפרש בצמצום כך שעל הטוען לה - קרנית והמבטחת - להוכיח כוונה ספציפית וברורהלפגיעה בגופו או רכושו של המשתמש ברכב המנועי. כוונה מעין זו לא הוכחה על ידן, הואיל ורצונו של הנוסע המזדמן היה להשתלט על הרכב כדי לעשות בו שימוש תעבורתי גרידא, להבדיל מכוונה ממוקדת לפגוע בגופו של המשיב או ברכושו.

משנקבע כי האירוע הינו 'תאונת דרכים', פסק בית המשפט למשיב פיצויים בראשי הנזק שונים, ומצא כי קרנית הינה האחראית הבלעדית לתשלומם. את המבטחת פטר בית המשפט מתשלום משום שבפוליסת ביטוח הרכב אותה הנפיקה יש חיסוי ביטוחי רק לשימושו של המשיב ברכב או לאדם הנוהג ברכב מטעמו. מאחר שהנוסע המזדמן השתלט על הרכב, משמע כי נפסק שימושו של המשיב כנהג ברכב והוא הפך ל'נוסע' בעל כורחו ברכב שבו הנהג (הנוסע המזדמן) משולל כיסוי ביטוחי.

על כך ערעורה של קרנית.

5.         קרנית טוענת כי לאירוע לא היו עדים נוספים פרט למשיב ולנוסע המזדמן, שעקבותיו נעלמו. המשיב מסר גרסאות שונות לאותו ארוע, ועדותו מהווה עדות יחידה. נטען כי בית משפט קמא נמנע מקביעת הגרסה הנכונה לאירוע, והסתפק בתיאור לאקוני שלו. לדידה של קרנית, פרטי האירוע מלמדים על כך שאין להגדירו כ'תאונת דרכים', משום שהנוסע המזדמן השליך את המשיב ממכוניתו למטרת תקיפה וגרימת נזק. עסקינן במעשה מכוון החורג מגדר 'תאונת דרכים', ובית המשפט שגה משנתן פרשנות מצמצמת למונח "כוונה", ובכך הגדיר את התאונה כתאונת דרכים שיש לפצות את המשיב בגינה.

לציין כי גם המבטחת, שהיא משיבה בערעור זה, סבורה כי אין לסווג את האירוע כתאונת דרכים, באשר חלה החזקה הממעטת.

6.         המשיב מדגיש כי גרסתו התקבלה כמהימנה, הן על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר הכיר באירוע כתאונת עבודה (משום שארעה לאחר שיצא מעבודתו כמנהל אירועים), הן על ידי בית המשפט. אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות מעין אלו, אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים במקרה דנן. אשר לסיווגו של האירוע, מובן כי המשיב סומך ידיו על פסיקתו של בית המשפט כי בתאונת דרכים עסקינן.

דיון

7.         לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין, על צרופותיהם ואסמכתאותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. האירוע בו נפגע המשיב אינו 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק הפיצויים.

המסגרת הנורמטיבית

8.         'תאונת דרכים' מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים כדלקמן:

" תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי " (הדגשות אינן במקור).